האם חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כ"א פוגע בחופש העיסוק שלהם

הנשיא א' ברק:

חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996-, קובע חובת רישוי על קבלן כוח
אדם. החוק קובע תנאים למתן רשיון. אחד מאלה דורש ממי שמבקש לעסוק כקבלן כוח אדם
להמציא ערבות בנקאית או ערבות מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו. האם דרישה
זו היא חוקתית? זו השאלה העיקרית העומדת בפנינו בעתירה זו.

העובדות

1. העותרות הן חברות קבלניות להעסקת כוח אדם. הן עוסקות בכך מספר שנים. ב1996- חוקק
חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו1996- )להלן - חוק קבלני כוח אדם(.
חוק זה קבע כי אין לעסוק כקבלן כוח אדם אלא ברשיון מאת שר העבודה והרווחה )סעיף
2)א((. כן נקבע, כאחד התנאים למתן רשיון, כי המבקש רשיון ימציא "ערבות בנקאית" או
"ערובה מתאימה אחרת". ערובות אלה ושיעורן נקבעו בתקנות העסקת עובדים על ידי קבלני
כוח אדם )ערובה(, התשנ"ו1996- )להלן - תקנות הערובה(. העותרות נתבקשו להמציא
הערובות כתנאי למתן רשיון. אחת העותרות )חלופה בע"מ( הפקידה את הערובה כנדרש. שתי
העותרות האחרות קיבלו רשיון זמני בלא להידרש להפקדת ערבות. הטעם לכך היה, כי תקנות
הערובה עמדו אותה עת בפני תיקונים לקולא. העותרות ניהלו משא ומתן עם משרד העבודה
והרווחה. המשא והמתן לא צלח. מכאן פנייתן לבית משפט זה.

העתירה

2. העותרות מבקשות כי נקבע שהחובה הקבועה בסעיף 3)א()2( לחוק קבלני כוח אדם להמציא